×
Mikraot Gedolot Tutorial
רמב״ם
פירוש
הערותNotes
E/ע
רמב״ם מאכלות אסורות ב׳רמב״ם
;?!
אָ
(א) מכלל שנאמר ״וכל בהמה מפרסת פרסה ושוסעת שסע שתי פרסות מעלת גרה בבהמה אותה תאכלוא״ (דברים י״ד:ו׳), שומע אני שכל שאינה מעלת גרה ומפרסת פרסה אסורה, ולאו הבא מכלל עשה, עשה הוא:
ובגמל ובחזיר ובארנבת ובשפן נאמר ״את זה לא תאכלו ממעלי הגרהב״ וכו׳ (ויקרא י״א:ד׳), האג למדת שהן בלא תעשה, ואף על פי שיש בהן סימן אחד, וכל שכן שאר בהמה טמאה וחיה טמאה שאין בה סימן כלל, שאיסור אכילתהד בלא תעשה, יתר על עשה הבא מכלל ״אותה תאכלו״:
(ב) לפיכך כל האוכל מבשר בהמה וחיה טמאה כזית, לוקה מן התורה, בין שאכל מן הבשר בין שאכל מן החלב, ולא חלק הכתוב בטמאים בין בשרן לחלבן: (ג) האדם, אף על פי שנאמר בו ״ויהי האדם לנפש חיה״ (בראשית ב׳:ז׳), אינו בכללה מיני חיה בעלת פרסה, לפיכך אינו בלא תעשה, והאוכל מבשר האדם או מחלבו, בין מן החי בין מן המת, אינו לוקה, אבל אסור הוא בעשה, שהרי מנה הכתוב שבעת מיני חיה ואמר בהן ״זאת החיה אשר תאכלו״ (ויקרא י״א:ב׳), הא כל שהוא חוץ מהן לא תאכלו, ולאו הבא מכלל עשה, עשה הואו: (ד) האוכל כזית מבשר עוף טמא, לוקה מן התורה, שנאמר ״ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו״ (ויקרא י״א:י״ג), והרי עבר על עשה, שנאמר ״כל ציפור טהורה תאכלו״ וכו׳ז (דברים י״ד:י״א), הא טמאה לא תאכלו. וכן, האוכל כזית מדג טמא, לוקה, שנאמר ״ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו״ (ויקרא י״א:י״א), ועבר על עשה, שנאמר ״כל אשר לו סנפיר וקשקשת תאכלו״ (דברים י״ד:ט׳), מכללח שאין לו סנפיר וקשקשת לא ייאכל. הא למדת שכל האוכל דג טמא, או בהמה וחיה טמאה, או עוף טמא, ביטל מצות עשה, ועבר על לא תעשה: (ה) חגב טמא הרי הוא בכלל שרץ העוף, והאוכל כזית משרץ העוף, לוקה, שנאמר ״כל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו״ (דברים י״ד:י״ט). ואי זה הוא שרץ העוף, כגון זבוב ויתוש ודבורה וצרעה וכיוצא בהן: (ו) האוכל כזית משרץ הארץ, לוקה, שנאמר ״וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל״ (ויקרא י״א:מ״א). ואי זה הוא שרץ הארץ, כגון חולד וצב ונחשיםט ועקרבים וחפשית ונדל וכיוצא בהן. (ז) ושמונה שרצים האמורין בתורה, שהן החולד והעכבר והצב והאנקה והכוח והלטאה והחומט והתנשמת, האוכל מבשרם כעדשה, לוקה, שיעור אכילתן כשיעור טומאתן. וכולן מצטרפין זה עם זה לכעדשהי: (ח) במה דברים אמורים, בשאכל מהן אחר מיתתן. אבל החותך אבר מן החי מן אחד מהן ואכלו, אינו לוקה עליו עד שיהיה בו כזיתיא. וכולן מצטרפין לכזית. אכל אבר שלם מן השרץ אחר שמת, אינו לוקה עליויב עד שיהיה בו כעדשה: (ט) דם השמונה שרצים ובשרן מצטרף לכעדשה, והוא שיהיה הדם מחובר לבשר. וכן, דם הנחש מצטרף לבשרו לכזית ולוקה עליו, לפי שאין בשרו חלוק מדמו, ואף על פי שאינו מטמא. וכן כל כיוצא בו משאר שרצים שאין מטמאין: (י) דם שרצים שפירש וכינסויג ואכלו, לוקה עליו בכזית. והוא שיתרו בו משום אוכל שרץ, אבל אם התרו בו משום אוכל דם, פטור, שאין חייבין אלא על דם בהמה חיה ועוף. (יא) וכל השיעורין ומחלקותם, הלכה למשה מסיני: (יב) האוכל כזית משרץ המים, לוקה מן התורה, שנאמר ״אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם״ (ויקרא י״א:מ״ג), הרי כלל בלאו זה שרץ הארץ ושרץ העוף ושרץ המים. ואי זה הוא שרץ המים, אלו הבריות הקטנות כמו התולעים והעלוקה שבמים, והבריות הגדולות ביותריד שהן חיות הים, כללו של דבר, כל שאינו בצורת הדגים, לא דג טמא ולא דג טהור, כגון כלב המים והדלפוןטו והצפרדע וכיוצא בהן: (יג) אלו המינין הנבראין באשפות ובגופי הנבילות, כגון רימה ותולעהטז וכיוצא בהן, שאינן נבראין מזכר ונקבה אלא מן הגללים שהסריחו וכיוצא בהן, הן הנקראין רומש על הארץ, והאוכל מהן כזית, לוקה, שנאמר ״ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ״ (ויקרא י״א:מ״ד), ואף על פי שאינן פרין ורבין. אבל ״השרץ השורץ על הארץ״ (ויקרא י״א:מ״א), הוא שפורה ורובהיז מזכר ונקבה: (יד) אלו המינין הנבראין בפירות ובמאכלות, אם פירשו ויצאו לארץ, אף על פי שחזרו לתוך האוכל, מי שאכל מהן כזית, לוקה, שנאמר ״לכל השרץ השורץ על הארץ לא תאכלום כי שקץ הםיח״ (ויקרא י״א:מ״ב), לאסור אלו שפירשו לארץ. אבל אם לא פירשו, מותר לאכול הפרי והתולעת שבתוכו: (טו) במה דברים אמורים, שהתליע האוכל אחר שנעקר מן הארץ. אבל אם התליע והוא מחובר, אותה התולעת אסורה כאילו פירשה לארץ, שעל הארץ נבראת, ולוקין עליה. ואם ספק, אסורה. לפיכך כל מיני פירות שדרכן להתליע כשהן מחוברין, לא יאכל עד שיבדוק הפרי מתוכו, שמא יש בו תולעת. ואם שהה הפרי אחר שנעקר שנים עשר חודש, אוכל בלא בדיקה, שאין תולעת שבו מתקיימת שנים עשר חודש: (טז) פירשו לאויר ולא נגעו בארץיט, או שפירשו מקצתן לארץ, או שפירשו אחר שמתו, או שנמצאת תולעת על הגרעינה מבפנים, או שיצאו מתוך האוכל לתוך אוכל אחר, כל אלו אסורין מספק, ואין לוקין עליהן: (יז) תולעת הנמצאת במעי הדגים, ובמח שבראש הבהמה, והנמצאת בבשר, אסורה. אבל דג מליח שהתליע, הרי התולעת שבו מותרת, שהן כפירות שהתליעו אחר שנעקרו מן הארץ, שמותר לאוכלן כולן כאחת בתולעת שבתוכן:
וכן, המים שבכלים שהשריצו, הרי אותן השרצים מותרין לשתותן עם המים, שנאמר ״כלכ אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אותם תאכלו״ (ויקרא י״א:ט׳), כלומר במים בימיםכא ובנחלים הוא שאתה אוכל את שיש לו ואין אתה אוכל את שאין לו, אבל בכלים, בין שיש לו בין שאין לו מותר:
(יח) שרץ המים הנברא בבורות בשיחין ובמערות, הואיל ואינן מים נובעין, והרי הן עצורין, הרי הן כמים שבכלים, ומותר. ושוחה ושותה ואינו נמנע, ואף על פי שבולע בשעת שתייה מאותן השרצים הדקין: (יט) במה דברים אמורים, שלא פירשו ממקום ברייתן, אבל אם פירש השרץ, אף על פי שחזר לתוך הכלי או לתוך הבור, אסור. פירש לדפני החבית, וחזר ונפל לתוך המים או לתוך השיכר, מותר. וכן, אם פירש לדפני הבור או המערה וחזר למים, מותר: (כ) המסנן את היין או את החומץ או את השיכר, ואכל מן היבחושין אוכב היתושין והתולעות שסיננןכג, לוקה משום שרץ המים, אוכד שרץ העוף ושרץ המיםכה, ואפילו חזרו לכלי אחר שסיננן, שהרי פירשו ממקום ברייתן. אבל אם לא סינןכו, שותה ואינו נמנע, כמו שביארנו: (כא) זה שאמרנו בפרק זה האוכל כזית האוכל כזיתכז, בשאכלכח כזית מבריה גדולה, או שצירף מעט מבריה זו ומעט מבריה זו שבמינה עד שאכל כזית. אבל האוכל בריה טמאה בפני עצמה כולה, הרי זה לוקה מן התורה ואפילו היתה פחותה מכחרדלכט, בין שאכלה מתה בין שאכלה חויהל. ואפילו סרחה הבריה ונשתניתלא צורתה, הואיל ואכלה כולה, לוקה. (כב) נמלה שחסרה אפילו אחת מרגליה, אינולב לוקה עליה אלא בכזית:
לפיכך האוכל זבוב שלם או יתוש שלם, בין חי בין מת, לוקה משום שרץ העוף.
(כג) הרי שהיתה הבריה משרץ העוף ומשרץ הארץ ומשרץ המיםלג, כגון שהיהלד לה כנפים והיא מהלכת על הארץ כשאר שרצים, והיתה רובהלה במים, ואכלה, לוקה שלש מלקויות. ואם היתה יתר על זה מן המינין שנבראו בפירות, לוקה עליה ארבע מלקויות. ואם לאלו היתה מן המינין שפרין ורבין, לוקה חמש. ואם היתה מכלל עוף טמא יתר על היותה משרץ העוף, לוקה עליה שש מלקויות, משום עוף טמא, ומשום שרץ העוף, ומשום שרץ הארץ, ומשום שרץ המים, ומשום רומש על הארץ, ומשום תולעת הפירות, בין שאכלה כולה בין שאכל ממנה כזית:
לפיכך האוכל נמלה הפורחת הגדילה במים, לוקה חמש מלקויות.
(כד) ריסק נמלותלז, והביא אחת שלימה וצירפה לאלו שנתרסקו ונעשה הכל כזית, ואכלולח, לוקה שש מלקויות, חמש משום הנמלה האחת, ואחת משום שאכל כזית מנבלת הטמאים:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.
הערות
א בד׳ לית מ׳אותה׳. חיסר את העיקר.
ב בד׳ (גם פ, ק) נוסף: וממפריסי הפרסה. כאן מכיון שיש וכו׳ אין זה נצרך.
ג ד (גם ק): הרי. שינוי לשון שלא לצורך.
ד ד: אכילתם. אך לפני כן ׳בה׳.
ה ד: מכלל. שינוי לשון לגריעותא.
ו בד׳ (גם פ) לית. אך לעיל הל׳ א׳ כתבו.
ז בת3 לית. וכך ד (גם פ, ק).
ח בד׳ (גם פ) נוסף: שמי. אך בכתבי⁠־היד לית.
ט ד (מ׳חולד׳): נחשים. ובגיליון: בס״א החולד והצב וט״ס. אך בכתבי⁠־היד כבפנים, וכאן רק קבע את גדרם, ולקמן פירש שבהם לוקה אף בכעדשה.
י ד: בכעדשה. שינוי לשון לגריעותא.
יא בד׳ נוסף: בשר. ואינו נכון, ע׳ להלן ה, ג.
יב בד׳ לית. אך בכתבי⁠־היד ישנו.
יג ת3-1: וכנסו. וכך ד (גם פ, ק).
יד ד: ביתר. אך ׳יתר׳ לחוד ו׳ביותר׳ לחוד, ר׳ למשל הל׳ דעות א, א.
טו ת2-1: והדלפין.
טז ד: ותולעת. אך בכתוב ישעיהו יד, יא כבפנים.
יז ד (גם פ) [מ׳שפורה׳]: שפרה ורבה. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
יח בד׳ לית מ׳לא׳. שוב חיסר את העיקר.
יט ד (גם ק): לארץ. שינוי לשון לגריעותא.
כ ד: וכל. אך בכתוב כבפנים.
כא ד: ובימים. אך לשון הכתוב כבפנים.
כב ד (גם פ) [מ׳מן׳]: את היבחושים או את. אך אינו צריך לאכול את כולם בשביל ללקות...
כג ת3-1: שסינן. וכך ד (גם פ, ק) [בלי יו״ד].
כד בד׳ (גם פ) נוסף: משום. אך בכתבי⁠־היד לית.
כה בד׳ הוקף בסוגרים מ׳ושרץ׳, ובגיליון: בס״א אינו. אך בכתבי⁠־היד ישנו, והכוונה לאלה מהם שיש להם שתי התכונות, ר׳ לקמן הל׳ כ״ג.
כו ד: סננן. שינוי לשון שלא לצורך.
כז בת3 לית מ׳האוכל׳ השני. וכך ד (גם פ, ק). וגם בת1 לא היה, ונוסף בגיליון. ובת2 אולי נמחק. ומשמעות נוסח הפנים: זה שאמרנו בכמה ענינים ׳האוכל כזית׳.
כח ד: כשאכל. אך דינו כמו אחרי ׳בד״א׳, כגון לעיל הל׳ ח׳.
כט ד (גם פ): מן החרדל. שינוי לשון לגריעותא.
ל ת2-1: חיה. וכך ד (גם פ, ק). אך בת1 נוקד (בניקוד עליון) בחולם.
לא ת2-1: ונשתנת.
לב ד: אינה. טעות הדפוס.
לג ת3 (מ׳הארץ׳): המים ומשרץ הארץ. וכך ד (גם פ, ק). אך הסדר בהמשך כבפנים.
לד ת1: שהיו.
לה ת3-1: רבה. וכך ד (גם פ, ק). אך בת1, ת3 עם ניקוד בחולם.
לו כך ציטט ר׳ אברהם בן הרמב״ם בתשובות להשגות ר׳ דניאל הבבלי על סה״מ (׳מעשה ניסים׳ סי׳ ד׳), וכ״ה (בערבית) בסה״מ ל״ת קע״ט (בחלק מכתבי⁠־היד), וכן מוכח מהאמור לעיל הל׳ י״ג. בא׳ לית.
לז ד: נמלים. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
לח ת2-1: ואכלן.
E/ע
הערותNotes
(ג) והאוכל מבשר האדם וכו׳ אבל אסור הוא בעשה – הר״ן בפרק אע״פ האריך להוכיח מהברייתות כדברי רבינו: (כד) ריסק נמלים וכו׳ ואחת משום כזית מנבלת הטמאים – פירוש לאו משום שמא דנבילה אלא משום בשר שרץ טמא והחמש משום בריה ואפי׳ פחותה מכחרדל. ודע שלשון הגמ׳ בפ׳ אלו הן הלוקין ריסק ט׳ נמלים וא׳ חי והשלימו לכזית לוקה שש, ה׳ משום בריה (דשרץ) וא׳ משום נבילה. וכתבו התוס׳ בפ׳ גיד הנשה (חולין צ״ו:) וא״ת ל״ל שיהא חד חי דהוי בריה בלאו ה״נ כיון שיש בהם כזית לוקה ה׳ משום שרץ כיון דאכילה כתיב ביה וא׳ משום נבילה. וי״ל דודאי אלאו דשרצים דכתיב בלשון אכילה לקי משום כזית שרץ אלא יש לאו דשרץ דלא כתוב ביה אכילה כגון אל תשקצו וההיא לא לקי אלא בחי משום בריה. וא״ת ואכתי ול״ל חי אפילו מת נמי חשיב בריה כדאמרי׳ בס״פ גיד הנשה (חולין ק״ב:) (טמאה בין בחייה בין במיתתה בכל שהוא) וי״ל דלא נקט חי לאפוקי מת אלא פירוש חי שלם לאפוקי ריסק כדאמרי׳ גבי כלים שבירתן זו היא מיתתן:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Rambam
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144